Title: תערוכת צילום רגעים בתיאטרון חולון 5/2004

Body: <b><br>תערוכת צילומים של ליאור התקיימה בתיאטרון חולון וביד לבנים &nbsp;<br></b>בטקס השתתפו חברים ומורים&nbsp;של ליאור,שרו ניגנו והקריאו מליבם.<br><b>לליאור מאלעד ענבל<br></b>ליאור,מוזר לי ששנה עברה,שבמשך שנה אנחנו מתראים בחלומות,השיחות שלנו הן לא אותן שיחות,ואתה רק מביט ומחייך וליפעמים קצת מתקרב,או אולי מחבק.נראה לי שעברו רק כמה ימים מאז שעזבת,מאז שיחתנו האחרונה.לא קלה לאף אחד המחשבה שאתה לא כאן,זה לא נתפס.בתיכון ישבנו יחד כמעט בכל השיעורים...היית משכפל כל מחברת שלי וכותב לי תזכורות ביומן: איזו מחברת,או איזה חלק ממחברת להביא, וכמובן באיזה יום.לפני שהתגייסתי כתבת לי: "לא הייתי עושה את זה בלעדייך"והיום אני לא יודעת איך אתה לא נמצא כאן,אתה רק מביט בנו ומחייך, והדברים נעשים בלעדייך, בלי הנוכחות הקוסמת שלך.בלי שתשמח לראות כל אחד מאהובייך וללא החיבוק שלך,ולעומת זאת הכעס שלך על דברים שלא נעשו כמו שרצית (וכאלה היו מעט) והסלחנות שלך מיד כלא היה הדבר.הקסם שלך והדאגה שלך לכולם מחברים היום הרבה אנשים יחד, שלא נפרדים ממך, גם אם אתה במקום אחר וטוב <br>יותר.&nbsp;אוהבת המון,ענבל<br><b>שיר לליאור מאורית לוי&nbsp;<br></b>אני לא יכולה להפסיק לחכות&nbsp;לנשום אותך,&nbsp;<br>להרגיש אותך&nbsp;הנוכחות שלך לא עוזבת אותי<br>אני כלואה בכישוף שלך,בצחוק שלך, ביופי שלך<br>מחכה שתאמר שגם אתה<br>ושכן יכול להיות&nbsp;ושאני לא סתם חולמת&nbsp;<br>והסופה הזו בתוכי,שעושה לי קשיי נשימה&nbsp;תחלש,&nbsp;ואותה יחליף שקט מתוק&nbsp;<br>ויהיה לי אור בחיי...&nbsp;<br>&nbsp;<b>לליאור מרחל פארן <br></b>ליאור לפני חודשיים ביקרתי אותך בחדרך, ראיתי את אלבומי הצילום וציוד הצילום שלך,&nbsp;את הבגדים על הכיסא וערמת הספרים על השידה. הזמן כאילו עצר, רק הזעקה האילמת שלמונק ביטאה את תחושותי. בתערוכה של צילומיך ב"שנקר" חייכת אלינו מהקירות בחיוךהענקי שלך, ואני הסתכלתי עליך לא מאמינה, רציתי להוריד את התמונות מהקיר, אבל אתהמבין שלא יכולתי, רק רציתי. ליאור, אני חושבת עליך רבות, אני רואה אותך נכנס לכיתהבנעלים פרומי שרוכים ,מחייך מתנצל ואומר:" הייתי בהארכת זמן. הייתי אצל צילה.&nbsp;דיברתי עם נחומי." ואי אפשר היה לכעוס עליך. בשיעורים ישבת בשקט, בולע את העולם&nbsp;בעינייך היוקדות, מביט אל השמים ומהרהר. כשהתגייסת באת לביקור, ישבת בחדר המורים,&nbsp;הפנים הקורנים שלך התגאו בתפקיד שלך, לא סיפרת לנו מה את עושה, רק אמרת בגאווה&nbsp;ובאושר שאתה בדובר צה"ל, ואני אמרתי , אז אמא ישנה בשקט, הנהנת בראש וחייכת בהסכמה,היום אני מבינה שרק אתה בלבד ידעת את האמת, אבל בדרכך השקטה הצלחת לבלבל אותנו.&nbsp;ליאור, היית מאמין אתה שהיית בישן צנוע ונחבא אל הכלים, אתה שמעולם לא התרברבת,&nbsp;עכשיו אתה ידוע ומוכר. הנה אנחנו כולנו כאן בתערוכה השנייה שלך. הצילומים שלך גילו&nbsp;את מה שידענו, את הרגישות שלך ליופי, לצבע, לעולם ובעיקר לאנושי שבו. צילומך מגלים&nbsp;את החלוקה שלך יחיד מול רבים, הפרט מול הכלל, כאילו אתה עומד מהצד וצופה על העולם,&nbsp;לך אין חלק בו. ליאור, הכל מחכה לך שתבוא ולו רק למספר רגעים, שתתן עוד חיבוק אחד&nbsp;למשפחה האוהבת, שתחשוף שיניים בחיוך מואר, שתספר לי סוף סוף האם סיימת לקרוא את&nbsp;הספר שהבטחת, כי אתה תוכל לו, ותאמר לי מיהו אותו עובר האורח, לצערי אני יודעת את&nbsp;התשובה, אתה עובר האורח בעולמנו, באת, חלפת והשארת לנו חיוך למזכרת.&nbsp;רחל פארן,מורה לספרות&nbsp; <span>&nbsp;<br></span><span><br> </span>

Image: http://rastcms.s3.amazonaws.com/posts/images/000/000/002/original/%D7%AA%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9B%D7%AA_%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%9F.jpg?1406346393