תערוכת צילום "בין שמיים וארץ"

על התערוכה

לליאור מאמא  

חזרה לדף הנצחה 2003-2004

 

 

על התערוכה

מכללת שנקר רמת –גן /נובמבר 2003

 

בתערוכת צילומים של ליאור זיו ז"ל, צלם יחידת דובר צה"ל שנפל לפני שנה ברפיח, ייחשפו ,לראשונה, צילומים שאושרו ע"י דובר צה"ל 

 

 תערוכת צילומים "בין שמיים וארץ"  של סמל ליאור זיו  ז"ל ,בן 19 ,אשר נהרג במרחב העיר רפיח שבדרום רצועת עזה תפתח ב- 23 בנובמבר  2003 ותוצג במשך 3 שבועות בשנקר בי"ס גבוה להנדסה ולעיצוב. ליאור נפל במהלך פעולה של לכידת מבוקשים ואמצעי לחימה. ליאור למד בתיכון "אילון" בחולון  והצילום היה אהבת חייו. בצבא שרת ביחידת הצילום וההסרטה של דובר צה"ל, במסגרתה תיעד את פעילות הצבא לרבות פעילות מבצעית זו של חשיפת מנהרות נשק, פעילות ממנה לא שב.

חלק מן העבודות אשר צילם במהלך הפעילות המבצעית יוצגו, לראשונה, באישור דובר צה"ל לציבור הרחב.

תערוכת הצילומים תהייה פתוחה בין התאריכים 25 בנובמבר עד 11 בדצמבר בגלריית שנקר לעיצוב, רח' ידע-עם ברמת-גן.

 

התערוכה תשלים את פעולת ההנצחה בשנקר של מימי ודוד זיו, הוריו של ליאור. מאחר ובמקביל לעבודתו כצלם היה ליאור אחראי ביחידה על המחשוב ועל הקמת הארכיון הדיגיטלי, החליטו להנציח את זכרו בהקמת סטודיו לצילום. זאת, כמהלך נוסף בפיתוח תחום המדיה הדיגיטלית והאינטראקטיבית(צילום, וידאו, אנימציה) במסגרת הפקולטה לעיצוב בשנקר.

 

"בין שמיים לארץ"- תערוכת הצילומים חושפת את ליאור כצלם וכאדם בעל אבחנה רגישה. במסגרת תפקידו כצלם בדובר צה"ל, ליאור צילם תמונות המיועדות לתקשורת,חדשותיות, אינפורמטיביות. הוא יצא לסקר אירועים מחיי הצבא ונדרש להביא צילום תיעודי לעיתון, אך עם זאת לא ויתר על הפרשנות האישית שלו של אותן סיטואציות ושיש בהם הומור, סוריאליזם, ראיית האדם הבודד, החיפוש האנושי. תמונות שהן אמירה אישית ואמנותית.

 

3500 צילומים שצילם ליאור במהלך שנת שירותו נאספו ביחידה, ובתהליך ארוך וכואב נבחרו צילומים אשר שיקפו תיעוד מקצועי ואישי מאזורי הלחימה. מימי, האם, עברה על כל התמונות ושמעה מהמפקד סא"ל צביקה גולן על  העומד מאחוריהן: תאריכים,מקומות,אירועים.

מימי: "הרבה דימויים מתחברים יחדיו לכדי תמונה אחת המהווה פסיפס אנושי של נפש האדם, הצלם".

בתהליך בחירת התמונות לתערוכה השתתף גם  פרופ' חנן לסקין, ראש הפקולטה לעיצוב בשנקר .

 

"בין שמים וארץ" הוא שמה של התערוכה  כשם התמונה המעטרת את ההזמנה. בצילום המיוחד רואים את השמיים והארץ ,את האינסוף וביניהם- חיילי גבעתי שליאור היה גאה להתלוות אליהם לשטח ונלחם לצאת עמם לפעולה האחרונה ברפיח, שם נפל.

בין שמיים וארץ הוא מוטיב חוזר ברבות מן התמונות: הארץ - העצים, השלג והנוף המקבלים ממד נוסף בתמונות.

והשמיים – פתוחים, ללא אופק, אינסופיים, זועקים בצבע  ובגודל-  כמעט קורעים את התמונה.

וביניהם החיילים, החיילות הילדים ,צילומים עם ראייה הומוריסטית אנושית ועדינה.

 

 

לליאור מאמא

לא מאמינה שאני עומדת כאן היום,לא מאמינה שעברו 7 חדשים וליאור לא איתנו בערב הזה,מחכה שהוא יכנס ,כמו תמיד,באיחור ומחפשת אותו....

לפני 3 חדשים כשנוצר הקשר עם המכללה והסטודיו לצילום עלה הרעיון לקיים תערוכה..חשבתי שזה מוקדם מדי,קשה מדי ובלתי אפשרי

אבל אחר כך החלטתי שאני חייבת את זה לליאור ואז התחלתי במסע ארוך..

הגעתי לדובר צה"ל ואחרי  כמה שעות של צפייה בתמונות חזרתי הביתה  וכתבתי לליאור.

אני רוצה להקריא  

ליאור שלי!

ישבתי במשרד של דובר צהל,בכסא שישבת עליו בוודאי הרבה פעמים מול צביקה וראיתי 3500 תמונות,פשוט לא מאמינה כמה הספקת לצלם ומה הספקת בשנה אחת.

תהליך בחירת התמונות היה קשה,לבחור מספר תמונות מתוך הכמות הגדולה הזו לא היה פשוט,אבל זה היה שווה כל רגע .כל פיסת מידע ששמעתי או ראיתי.

 

לנו סיפרת רק על המקומות הרגועים:האלפיניסטים בחרמון,הנסיעות המטורפות בטרקטורונים,המתנדבים המבוגרים והילדים שהגיעו ליום כיף בבסיס.

לא סיפרת לנו על המקומות שמדאיגים כל אמא,לא שיתפת אותנו בכאב שמדיר שינה מכל אבא.

נהנית מכל רגע שעשית עם ה"קרביים",הפכת ל"מורעל" מיציאה אחת לשניה...לא יכולת כבר לחכות.

רצת איתם והזעת איתם  כל הלילה,השכמת עם הזריחה וצילמת  כל פרט,הבחנת בכל חיוך  ובכל קושי.

כך היית רוצה שנזכור אותך, צלם קרבי,צלם שיוצא לפעולות בשטח.

 

התקדמת בדרך המקצועית שלך כל כך יפה ומתמונה לתמונה אני רואה איך אתה מסתכל,איך אתה קולט  את העולם שסביבך.

בכל התמונות שלך יש אמירה אישית,לי היה חשוב לראות את כל התמונות דרך העיניים שלך וזה היה הדבר שהנחה אותי לכל אורך המסע הארוך הזה.

ראיתי  את הבחירות שלך,כמו הבחירה לאן לצאת לצלם, את מי לצלם, מה יהיה ברקע ומה חשוב לך ברגע הצילום, הכל  בחירות  שלך. 

בחרת לצלם את האדמה-העצים,השלג ,הנוף והכי חשוב האנשים.

הסתכלות מלאה רגישות, חום אנושי, התייחסות מכל הלב לכל אדם,לכל עץ ולכל  הטבע הגדול הזה שהקיף אותך יום ולילה.

צילמת את השמיים – פתוחים,ללא אופק,אינסופיים...הכל פתוח,בדיוק כמו שידעת לחיות...בלי גבולות,בחופש גמור.

תמיד אהבת סיכונים,כבר מהלידה התעקשת להסתכן ולהפחיד את כולנו, כילד תמיד על קצה המעקה,על סף התהום,כמעט נופל...

וכגבר תמיד ממהר,רוצה להספיק עוד,לוחץ על דוושת הגז במכונית....טס אל האופק.

בתמונות  השמיים  זועקים בצבע ,בגודל-  כמעט קורעים את התמונה.

 ועכשיו אתה שם,בין שמיים וארץ,ואני כל כך גאה בך!

 

החלק הקשה ביותר  שעבר עלי היה הדפסת התמונות

האחרונות שלך מרפיח,תמונות שנותרו במצלמה הדיגיטלית.

תמונות שמצמררות את הנפש,תמונות סוראליסטיות, מפחידות, שיש בהן מעין פרידה מהחיים!

 

ליאור,עזבת אותנו ואתה מאושר,עשית כל מה שאתה אוהב,עשית בחירות שמתאימות רק לך, מיצית כל רגע ביממה, נהנית מכל רגע .

עזבת את הבית ביום שישי עם המצלמות עליך וכך עזבת את החיים למחרת,עם המצלמות עליך.

החיים שלך היו הצילום ולנו השארת אוצר,לי נגמרו המילים, התמונות מדברות במקומך, ליאור,תמונות עם נשמה!